שאלות שזוגות שואלים אותי

לפעמים כן. זה תלוי בעיקר ביכולת לעבור תהליך אמיתי של בניית אמון מחדש. ד"ר ג'ון גוטמן מתאר שלושה שלבים:

1. כפרה. הצד הבוגד לוקח אחריות מלאה, מפסיק את הבגידה, מגלה שקיפות, עונה על שאלות ומכיל את הכאב של הצד הנפגע בלי להתגונן ובלי להאשים.
2. התכווננות. מבינים מה קרה בתוך הקשר: מה התרחק, אילו צרכים לא קיבלו מענה ומה כל אחד חווה. לא כדי להצדיק, אלא כדי להבין.
3. התקשרות. לא חוזרים למה שהיה, אלא בונים אמון חדש, קרבה מחודשת ושיח פתוח יותר.

הצד הנבגד צריך בדרך כלל זמן לשאול ולהבין, והצד הבוגד רוצה כבר להתקדם הלאה. הפער הזה טבעי, ובדיוק בו נבחנת היכולת לשקם. לרוב נדרשת שנה עד שנתיים כדי לבנות אמון יציב. לא כל זוג מצליח, אבל מי שכן, לא חוזר לזוגיות הקודמת אלא בונה זוגיות עמוקה וכנה יותר.

תהליך של תקשורת מקרבת בשילוב שיקוף. כדאי לתרגל אותו פנים אל פנים, בזמן שקט, כששניכם פנויים להקשיב. את כל שבעת השלבים כתבתי בפוסט בבלוג. בקצרה:

1. המצלמה. מתארים מה קרה בפועל, בלי פרשנות או האשמה.
2. הרגש. משתפים במה שהרגשנו.
3. שיקוף. המקשיב חוזר על מה ששמע ובודק: "האם הבנתי אותך נכון?"
4. הצורך והבקשה. מבררים מה היה חסר, ומנסחים בקשה מעשית לפעם הבאה.

לא. זוגות רבים חוששים מהבדלים, אבל מה שמחזיק קשר הוא לא הסכמה אלא כבוד: היכולת להכיר בכך שלבן הזוג יש עולם שלם משלו, גם כשהוא חושב אחרת. כשיש כבוד, אפשר לקבל החלטות גם עם פערים גדולים.

חז"ל אמרו על מחלוקת בית שמאי ובית הלל: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". ובית הלל זכו להכריע, כי היו אומרים קודם את דברי החולקים עליהם. עוד על כך בעמוד מקורות מהיהדות.

סליחה טובה רואה את המחיר שהשני משלם, ולא מסבירה ולא מתגוננת. לא "סליחה, אבל...", אלא למשל: "אני רואה שאת משלמת מחיר על זה שאני מאחר, ואני מצטער על הכאב שזה גורם לך".

משפט כזה לא מבטיח שהבעיה תיעלם מחר. הוא אומר לבן הזוג: אני רואה אותך. ולפעמים זה מה שמאפשר להתחיל לתקן.

לפי גישת האימגו, אנחנו נמשכים לבן זוג שנוגע בדיוק במקומות הרגישים שלנו, אלה שנוצרו עוד בילדות. זה מכאיב, אבל זה גם הסיכוי: הזוגיות היא המקום שבו הפצעים הישנים יכולים להירפא.

התורה קוראת לבת הזוג "עזר כנגדו". לפעמים העזרה מגיעה דווקא דרך מי שעומד מולנו ומאתגר אותנו לגדול.

מובחנות היא היכולת להישאר "אני" גם כשאני קרוב מאוד. לא לרצות כדי שיהיה שקט, ולא להילחם כדי לנצח, אלא להחזיק את עצמי, להרגיע את עצמי, ולהישאר בקשר. כשכל אחד מחזיק את עצמו, אפשר להיפגש באמת.

זו הגישה של ד"ר דיוויד סנארש, והיא בבסיס העבודה שלי. במשפט אחד: אני לא מחפש את הילד שבך, אני מחפש את המבוגר שבך.

כן. גם חז"ל לא הסתירו שלהורות יש מחיר בזוגיות. במדרש נאמר שאחת הסיבות לעקרות של האימהות הייתה כדי שיהיו "מתרפקות על בעליהן" בנויין, כלומר ביופיין (בראשית רבה מה, ד). כלומר, הם ראו שההורות משנה את הקרבה.

זה לא אומר שהאהבה נגמרה. זה אומר שצריך לפנות לה זמן במכוון: ערב קבוע לשניכם, שיחה שאינה על הילדים, ומגע שאינו רק מעשי.

במקום לשאול "איזה בן זוג אני מחפש", כדאי לשאול "איזה קשר נוצר בינינו". אפשר להסתכל על חמישה תחומים: ביטחון, חיבור רגשי, שותפות מעשית, חיבור רוחני ותשוקה.

אף זוג לא חזק בכולם. השאלה היא מה הכי חשוב לכם, והאם הוא קיים ביניכם. (מודל שלמדתי אצל אילן והילה יפרח והרב יצחק מנדלבאום.)

כן. אני מטפל בקליניקה בשדרות וגם בזום, כך שאפשר להתחיל מכל מקום בארץ. כותבים לי בוואטסאפ למספר 058-4428997, ואחזור אליכם לתיאום שיחה ראשונה. כל הפרטים בעמוד הקליניקה.